Vayedaber

Ta'anith

Daf 2a

כָּתוּב וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֙הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד֘ אֶל אַחְאָב֒ חַי י֨י אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם לְפִ֥י דְבָרִֽי׃ רִבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר. רִבִּי יוֹסֵה וְרַבָּנִין. חַד אָמַר. בֵּין עַל הַטָּל בֵּין עַל הַמָּטָר נִשְׁמַע לוֹ. וְחוֹרָנָה אָמַר. עַל הַמָּטָר נִשְׁמַע לוֹ וְעַל הַטָּל לֹא נִשְׁמַע לוֹ. מָאן דְּאָמַר. עַל הַמָּטָר נִשְׁמַע לוֹ וְעַל הַטָּל לֹא נִשְׁמַע לוֹ. מִן הָדֵין קִרְייָא. לֵ֚ךְ הֵֽרָאֵ֣ה אֶל אַחְאָ֔ב וְאֶתְּנָ֥ה מָטָר֭ עַל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ מָאן דְּאָמַר. בֵּין עַל הַטָּל בֵּין עַל הַמָּטָר נִשְׁמַע לוֹ. אֵיכָן הוּתָּר נִדְרוֹ שֶׁל טָל. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם אֶדִרֶעְיָא. סָֽבְרִין מֵימַר. נֶדֶר שֶׁהוּתָּר מִכְּלָלוֹ הוּתָּר כּוּלּוֹ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. בִּבְנָהּ שֶׁלְצָֽרְפִית. וַיִּקְרָ֥א אֶל י֨י וַיֹּאמַ֑ר י֨י אֱלֹהָיי הֲ֠גַם עַל הָאַלְמָנָ֞ה אֲשֶׁר אֲנִ֙י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵעוֹתָה לְהָמִ֥ית אֶת בְּנָֽהּ׃ אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. לְאֶחָד שְׁגָּנַב נַרְתֵּיקוֹ שֶׁלְרוֹפֵא. אִם כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא נִפְצָע בְּנוֹ. חָזַר אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ. אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא. רְפָא אֶת בְּנִי. אָמַר לוֹ. לֵךְ וְהַחֲזֵר אֶת הַנַּרְתֵּיק שֶׁכָּל מִינֵי רְפוּאוֹת נְתוּנִין בּוֹ וַאֲנִי מְרַפֵּא אֶת בִּנְךָ. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֵלִיָּהוּ. 2a לְךְ וְהַתֵּר נִדְרוֹ שֶׁלְטָל שֶׁאֵין הַמֵּתִים חַייִם אֶלָּא בִטְלָלִים. וַאֲנִי מְחַיֶּה בְּנָהּ שֶׁלְצָֽרְפִית. וּמְנַיִין שֶׁאֵין הַמֵּתִים חַייִם אֶלָּא בִטְלָלִים. [שֶׁנֶּאֱמַר] יִֽחְי֣וּ מֵתֶ֔יךָ נְבֵֽילָתִי יְקוּמ֑וּן הָקִ֨יצוּ וְרַנְּנ֜וּ שׁוֹכְנֵ֣י עָפָ֗ר כִּ֣י טַ֤ל אוֹרוֹת טַלֶּ֔ךָ וָאָרֶ֭ץ רְפָאִ֥ים תַּפִּֽיל׃ מָהוּ וָאָרֶ֭ץ רְפָאִ֥ים תַּפִּֽיל. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם אֶדִרֶעִייָא. וְאַרְעָא תַפְקִידָהּ תְּפַלֵּט.

Traduction

Et il est encore écrit: Elie le Tishbite, des habitants de Galaad, dit à Achab: Vive Dieu, il n’y aura pendant ces années ni de la rosée, ni des pluies, que selon ma parole (1R 17, 1) (369)On voit donc là aussi l'enchaînement d'idée dans les versets entre la résurrection et les pluies ou la rosée.. R. Berakhia raconte un entretien qui eut lieu entre R. Yassa et les rabbins: le premier dit qu’il a été exaucé tant pour la rosée que pour la pluie: les autres disent qu’il n’a été exaucé que pour la pluie, et non pour la rosée. Cette dernière opinion se fonde sur ce verset: Va, et montre à Achab que j’ai fait répandre la pluie, etc. (non la rosée, ibid. 18, 1). Mais, d’après celui qui dit qu’il a été exaucé pour les deux demandes, comment expliquer la mention de la rosée? A-t-il été délié de son vœu à ce sujet? R. Tanhouma d’Edrei répond: On peut admettre qu’un vœu dont on a été dégagé en partie est délié en entier (370)Et comme il l'a été pour la pluie, il l'est pour la rosée. Cf. (Nedarim 9, 6).. Ou bien encore, on suppose qu’il parlait du fils de la femme Sarphith (371)Lorsqu'il était question de rosée il ne s'agissait que d'une métaphore représentant la résurrection, et pour lui le vœu de la rosée a été délié.: Il invoqua l’Eternel, et il dit: Eternel mon Dieu, etc. (ibid. 17, 21). R. Juda ben-Pazi dit: On peut comparer cela à quelqu’un qui volerait la trousse narqhcion d’un médecin, au moment où il sort, son fils se blesse. Il retourne près du médecin et lui dit: -''Mon Maître, le médecin, guéris mon fils. -Je veux bien, lui répond celui-ci; mais rends-moi d’abord ma trousse, qui contient tous mes médicaments, puis je guérirai ton fils''. De même le Très-Saint dit à Elie: Va, et dégage-toi du vœu concernant la rosée, car les morts ne vivent que de rosée, et je vais ressusciter le fils de la Sarphith. Et comment sait-on que les morts ne vivent que de rosée? -C’est qu’il est écrit: Les morts vivront; les cadavres se relèveront; éveillez-vous et chantez, habitants de la poussière, car ta rosée est comme celle qui retombe sur l’herbe, et la terre rejettera les trépassés (Is 26, 19). R. Tanhouma d’Edrei interprète ainsi la fin du verset: la terre rendra ses dépôts (où sont les morts jusqu’à la résurrection).

Pnei Moshe non traduit

בין על הטל ובין על המטר נשמע לו. ושניהם נעצרו:

ואחרינא אמר על המטר וכו' מן הדין קרייא. הוא למד דכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר ואלו טל לא כתיב ש''מ לא נעצר הטל:

מאן דאמר בין על הטל וכו'. א''כ איכן הותר נדרו של טל דהא לא אמר הקב''ה אלא ואתנה מטר:

אדרעי'. שם מקומו:

סברין. אנן מימר שלא היה צריך לומר לו גם להטל מפני שהנדר שהותר מקצתו הותר כולי וכיון שהותר למטר הותר נמי לטל:

אית דבעי מימר. במעשה בנה של צרפית הותר הנדר של טל כדדריש ואזיל:

ויאמר ה' אלהי וגו' תשב נא נפש הילד הזה על קרבו וכתיב בתריה וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד וגו' ורישיה דהאי קרא מיותר הוא דלא הוה ליה למיכתב אלא ותשב נפש הילד וממילא שמע ה' בקולו אלא ללמדנו הוא בא שהיה שם עוד איזה דבר שדבר עמו שמע בקולו ואח''כ ותשב נפש הילד. וכדדריש ר' יהודה בן פזי משל דאליהו למה הדבר דומה לאחד שגנב וכו':

עם כשהוא יוצא נפצע בנו וכו'. לאו דוקא מיד אלא כשיוצא והולך ולימים נפצע בנו ודומה לנמשל שלא היה מעשה זו מיד אחר שנשבע אליהו אי ה' אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי:

לך והתר נדרו של טל וכו'. כלומר ללמדו הוא בא שהטל חיים הוא לעולם שמעינן מיהת שאז הוצרך אליהו להתיר נדרו של טל והיינו דכתיב וישמע ה' בקול אליהו זהו להתיר נדרו ואח''כ ותשב נפש הילד:

וארעא תפקידה תפליט. לפרש וארץ רפאים אלו הן המתים שהן קרוים רפאים ומופקדים הם בארץ ילדיתיך. מבטיח אני לך שיהא הטל לעולם לילדותיך:

רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם זְקֵינָם אֶת רְצוֹנִי נִשְׁבַּעְתִּי לוֹ שֶׁאֵינִי מַזִּיז טָל מִבָּנָיו לְעוֹלָם. מַה טַעַם. נִשְׁבַּ֤ע י֨י וְלֹ֥א יִנָּחֵ֗ם אתָּֽה כֹהֵ֥ן לְעוֹלָ֑ם. וּכְתִיב תַּמָּן לְ֝ךָ֗ טַ֣ל יַלְדוּתֶיךָ׃ אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. בְּדִיַיתֵיקִי נְתַתִּיו (לַאֲבִיהֶם) [לְאַבְרָהָם]. וְיִֽתֶּן לְךָ֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וגו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאִין לִידֵי עֲבֵירוֹת מַעֲשִׂים רָעִים הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין וְהֵן מֵבִיאִין לָהֶן זָקֵן אֶחָד כְּגוֹן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְהוּא מַפְגִּיעַ בַּעֲדָם וּמִיַּד הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין. אֲבָל הַטָּל אֵינוֹ יוֹרֵד בִּשְׁבִיל בִּירְייָה. מַה טַעַם. אֲשֶׁ֤ר לֹֽא יְקַוֶּה֙ לְאִ֔ישׁ וְלֹ֥א יְיַחֵ֖ל לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃

Traduction

R. Jacob, du village Hanan, donnait cette raison (372)Il expliquait ainsi la parole de Dieu., au nom de Resh Lakish: Au moment où le patriarche Abraham accomplissait mes désirs, je lui ai juré de ne jamais priver mes enfants de rosée (en été). Qu’est-ce qui le prouve? Ce verset: A toi la rosée de ta jeunesse; et il est dit après: L’Eternel a juré et il ne se repent jamais (Ps 110, 3). R. Juda ben-Pazi ajoute que Dieu a dit: C’est par legs immuable, diaqhch, que j’en ai fait don à Abraham; je lui en ai fait cadeau, selon ce verset: Dieu te donnera la rosée des cieux (Gn 27, 28) (373)Or, ce verset est suivi de la formule semblable à la bénédiction d'Abraham (Gn 12, 3) C'est donc au patriarche qu'elle a été donnée (quoique dite à Esaü).. R. Samuel bar-Hahmeni dit: Lorsque les Israélites accomplissent de mauvaises actions et qu’ils transgressent la Loi, les pluies sont arrêtées. En ce cas, on fait intervenir un vieillard, par exemple R. Yossé le Galiléen, qui intercède en leur faveur auprès de Dieu, et la pluie tombe. Toutefois, la rosée ne descend pas du ciel par le mérite d’une créature. Pourquoi? Parce qu’il est écrit: Il en est de la rosée de l’Eternel comme des pluies menues sur la verdure, qu’on n’espère pas de l’homme (374)Dans l'incertitude d'être exaucé. et qu’on n’attend pas des enfants de la terre (Mi 5, 6).

Pnei Moshe non traduit

וכתיב בתריה נשבע ה' וגו'. הכי גריס לה בברכות שם:

בדייתיקי נתתיו לאברהם. במתנה נתתיו לו ויתן לך האלהים מטל השמים. הכי גריס לה בברכות. כלומר דלישנא דקרא מדייק ליה מה דפתח ואמר ויתן לך יתן לך מיבעי ליה אלא דה''ק האלהים יסכים לברכתי ויאמר מה שבדייתיקי כמו בצוואה שהיא מקוימת ונתתי לאברהם שיהא לבניו אחריו' ועכשיו אותו הדבר במתנה נתתיו לו ליעקב וזהו ויתן לך האלהים וכלומר מה שכבר נתן לאברהם בדייתיקי ויתן לך האלהים לך דייקא ומהו זה מטל השמים:

אשר לא יקוה לאיש. כמו הטל מאת ה' הוא וא''צ לזכות איש אחר כך והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים:

רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הָיָה עוֹמֵד בַּגֶּשֶׁם וְהִזְכִּיר שֶׁלְטָל אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. בַּטָּל וְהִזְכִּיר שֶׁלְגֶּשֶׁם מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְהָא תַנֵּי. בַּטָּל וּבָרוּחוֹת לֹא חִייְבוּ חֲכָמִים לְהַזְכִּיר. אִם רָצָה לְהַזְכִּיר מַזְכִּיר. לֹא דָמִי הַהוּא דְמֵיקַל לַהוּא דְלָא מַצְלִי וְלָא מֵיקַל. בַּגֶּשֶׁם וְהִזְכִּיר שֶׁלְטָל אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְהָא תַנֵּי. אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַית הַמֵּתִים. מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. בָּהוּא דְלָא אִדְכַּר לָא טָל וְלָא מָטָר.

Traduction

R. Zeira dit, au nom de R. Hanina: Si en hiver l’on mentionne la prière de la rosée (qui se dit en été) on n’a pas besoin de recommencer; si, au contraire, au moment de rappeler la rosée (en été) on nomme la pluie, il faut recommencer. -Mais n’a-t-on pas enseigné que, pour la prière de la rosée ou celle qui est relative aux vents, les sages n’ont pas obligé les fidèles de faire la mention, laquelle est seulement volontaire? -C’est différent: celui qui se maudit lui-même (en demandant de la pluie en été, au lieu de rosée) ne ressemble pas à celui qui ne prie ni ne maudit (aussi n’y a-t-il pas d’obligation en ce cas). On vient de dire que si, au lieu de mentionner la pluie, on a rappelé la rosée, on n’a pas besoins de recommencer: pourquoi cela? -N’a-t-on pas enseigné que si l’on a omis de demander à Dieu la pluie (cheela) dans la bénédiction des saisons (neuvième), ou de mentionner la pluie dans la formule de la résurrection des morts (deuxième), il faut recommencer? -C’est vrai, et il faut recommencer au cas où l’on n’aurait rien mentionné du tout, ni rosée, ni pluie (mais non s’il y a eu interversion).

Pnei Moshe non traduit

היה עומד בגשם. בימות הגשמים שמזכירין גשם והזכיר של טל שאמר משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין אותו ולקמן מפרש לה:

בטל. היה עומד בימות הקיץ שמזכירין טל ולא הזכירו והזכיר של גשם מחזירין אותו:

והא תני. בברייתא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר לעולם ואם רצה להזכיר מזכיר ואמאי קאמרת שמפני שלא הזכיר טל מחזירין אותו:

לא דמי ההוא דמיקל להוא דלא מצלי ולא מיקל. כלומר לא כדקס''ד דמשום שלא הזכיר טל מחזירין אותו לא היא אלא דטעמא הוי מפני שהזכיר של גשם שלא בזמנו והוא סימן קללה ואם לא היה אומר לא טל ולא גשם ודאי אין מחזירין אותו דלא דמי להאי דמקלל ומזכיר הדבר שלא בעונתו לזה שאינו מתפלל ומזכיר כלום דלא מקלל מידי והלכך אם לא הזכיר כלל בימות הקיץ אין מחזירין אותו דלא חייבו חכמים להזכיר בטל וברוחות אבל אם הזכיר גשם מחזירין אותו:

בגשם וכו'. השתא פריך ארישא דקאמר אם בימות הגשמים הזכיר של טל ולא הזכיר גשם אין מחזירין אותו:

והא תני. בתוספתא דברכות פ''ג שאם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו אלמא דשאלה והזכרה מעכבין הן:

כהוא דלא אדכר לא טל ולא מטר. התם מיירי שלא הזכיר כלל לא טל ולא גשם והלכך מחזירין אותו אבל הכא מכיון שהזכיר טל אע''פ שלא הזכיר גשם אין מחזירין אותו:

רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וְדִכְווָתָהּ. אִם לֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַית הַמֵּתִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. מָה אִם שְׁאֵלָה שֶׁהִיא מִדּוֹחַק אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. אַזְכָּרָה שֶׁהִיא מֵרֵיוַח לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְהָא תַנֵּי. לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַית הַמֵּתִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּ מָרִי אָחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. בְּשֶׁלֹּא אָֽמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.

Traduction

R. Zeira, au nom de R. Houna, dit: Si l’on a omis de demander la pluie dans la neuvième bénédiction, on le fait dans la seizième, qui est une invocation générale; et, de même, si l’on a omis de faire mention de la pluie dans la seconde bénédiction, on peut la rappeler dans la seizième. En effet, si la demande, fait d’ordinaire comme l’expression d’un besoin, dans la section des saisons, peut se dire dans l’invocation générale, il en est à plus forte raison de même de la simple mention de tel attribut divin: ''qui fait répandre la pluie''. -Mais n’a-t-on pas enseigné que si l’on n’a pas demandé la pluie dans la neuvième bénédiction des saisons, ou si l’on n’a pas fait la mention des pluies dans la deuxième bénédiction, il faut recommencer? (il paraît donc qu’il ne suffit pas de les rappeler à la fin)? R. Abdimé, frère de R. Yossé, répond: Si l’on dit qu’il faut recommencer, c’est pour le cas où l’on n’en aurait pas parlé même dans la seizième bénédiction.

Pnei Moshe non traduit

לא שאל וכו' ודכוותיה. בעיא היא אי נימא דכוותה נמי בהזכרה שאם לא הזכיר גשם בתחיית המתים שאומרה בשומע תפלה. וקאמר הש''ס מאי תיבעי לך קל וחומר הוא:

מה אם שאלה שהיא מדוחק. כלימר הרי שאלה שהיא בקשה על הצורך והדוחק שהזמן צריך לגשמים ולפיכך תקנוה בברכת הפרנסה ואפ''ה אם לא אמרה במקום שתקנוה מהני לאומרה בשומע תפלה וא''צ להחזירו:

אזכרה שהוא מריוח שאינה אלא דרך שבח למקום שמוריד הגשם בזמנו ואינה בקשה על הצורך והדוחק לכ''ש דמהני אם אומרה בשומע תפלה:

והא תני. הא דלעיל לא שאל וכו שמחזירין אותו וקס''ד דכשלא הזכירן במקום שתיקנו אותן צריך לחזור. ומשני ר' אבא מרי דבשלא נזכר לאמרן בשומע תפלה קאמר שמחזירין אותו ייבא. אתיא הא כהאי דאמר ר' שמעון בר בא וכו'. בברכות שם לקמן בהלכה ג' בר''ח שאם לא הזכיר מעין המאורע אם עקר את רגליו וכו' ואם לאו חוזר לעבודה כלומר חוזר לשומע תפלה ואומרה ואח''כ לעבודה וכא נמי אם עקר וכו':

Ta'anith

Daf 2b

אֵיכָן הוּא חוֹזֵר. 2b ייָבֹא כַיי דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לְכַתְּחִילָּה. וְאִם לָאו חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה. וָכָא אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לְכַתְּחִילָּה. וְאִם לָאו חוֹזֵר לְשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.

Traduction

A quel endroit faut-il alors reprendre? De même que R. Simon, au nom de R. Yohanan, dit au sujet de la néoménie: si après avoir oublié la mention de cette solennité, on s’est déjà reculé (comme signe de retraite finale), il faut reprendre au commencement, et, si l’on n’a pas fini, il suffit de recommencer à la section consacrée au culte (pour y intercaler le paragraphe de la néoménie); de même, pour notre sujet de la pluie, si l’on s’est déjà retiré, il faut recommencer tout; sinon, il suffit de reprendre la seizième section (où on peut s’intercaler la demande des pluies).

בְּנֵי נְווֶה צָֽרְכוּן לְמֵיעֲבַד תַּעֲנִי בָּתָר פִּסְחָא. אֲתוֹן וּשְׁאָלוֹן לְרִבִּי. אֲמַר לוֹן רִבִּי. לְכוּ וַעֲשׂוּ. וּבִלְּבַד שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מִטְּבִיעָהּ שֶׁלְתְּפִילָּה. הֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. לֹא אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַית הַמֵּתִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וַאֲמַר לוֹן רִבִּי. לְכוּ וַעֲשׂוּ. וּבִלְּבַד שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מִטְּבִיעָהּ שֶׁלְתְּפִילָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. בְּשֵׁשׁ שֶׁהוּא מוֹסִיף. עַד כְּדוֹן צִיבּוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁשׁ. יָחִיד שֶׁאֵין לוֹ שֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. יָחִיד תוֹבֵעַ צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וְאֵילּוּ צְרָכָיו הֵן.

Traduction

A Ninive (375)B., Taanit f. 14a. Ce n'est pas la capitale de l'Assyrie, observe Frankel mais Nave, une ville transjordanienne., on dut établir une fois un jour de jeûne spécial à la suite de Pâques (à cause du manque de la pluie, qui allait produire une famine). On alla consulter Rabbi (pour savoir à quel endroit de l’amida, il fallait intercaler cette invocation à Dieu, faite en été). Il leur répondit: Faites comme vous voudrez, pourvu que vous ne changiez pas la formule de la prière. A quel endroit cependant faut-il intercaler ce vœu? R. Jérémie était d’avis qu’il faut le dire dans la seizième bénédiction, ou invocation générale, R. Yossé leur rappela l’avis de R. Zeira, au nom de R. Houna: Si l’on n’a pas fait, dit-il, la demande des pluies dans la bénédiction des saisons, ou si on ne les a pas mentionnées dans la seconde, on les mentionne dans la seizième bénédiction. Comment donc à ce propos Rabbi dirait-il: ''Allez et priez, pourvu que vous ne changiez rien à la formule de la prière'' (c’est-à-dire: comme nous sommes en été, après Pâques, vous ne devez pas solliciter la pluie dans la bénédiction des saisons: or, comme il n’en faut pas parler dans cette bénédiction, il ne faudrait pas non plus, en ce cas spécial de jeûne, les mentionner dans la seizième). Mais alors où faut-il en parler, si on ne peut l’y intercaler, selon cette interprétation de R. Yossé? Dans les six bénédictions supplémentaires qu’on ajoute, le jour de jeûne, à la prière amida. Cette indication est suffisante pour ceux qui prient en assemblée publique, où l’on récite les six suppléments; mais comment fait le particulier qui ne dit pas ces additions? R. Hanina répond que R. Zeïra a dit, au nom de R. Houna: Le particulier exprime ses désirs dans l’invocation générale (16è), et le vœu de la pluie est aussi un désir.

Pnei Moshe non traduit

בנינוה היו צריכין למיעבד תענית על הגשמים והיה הזמן אחר הפסח ובאו ושאלו לרבי היאך יתנהגו ואמר להן לכו ועשו התענית ובלבד שלא תשנו מטביעה של התפלה בענין השאלה:

היכן הוא אומרה. ובאיזה מקום יקבע השאלה ומפני שרבי אמר להם סתם ובלבד וכו' ונסתפקו בדבר והיה ר' ירמיה סבר מימר אומרה בשומע תפלה דהואיל והזמן אינו לשאלת גשמים עכשיו אלא שהם צריכין לכך הלכך הוו להו כיחיד:

א''ל ר' יוסי לא כן וכו'. כלומר שהקשה לו וכי לא כן אמר ר''ז וכו' לעיל דבדיעבד אם לא אמר במקומן מהני הוא שיחזור ויאמר בשומע תפלה אבל לכתחלה לא והרי אמר להן רבי ובלבד שלא תשנו ממטבע של תפלה והיכי קאמר שלכתחלה יאמרו בשומע תפלה:

על דעתיה דר' יוסי היכן הוא אומרה. דודאי בברכת השנים כמו שנוהגין בזמן גשמים לא אמר להן רבי שיאמרו עכשיו אחר הפסח ואם לא יאמרו בשומע תפלה היכן יאמרו:

בשש שהוא מוסיף. באלו שש ברכות שמוסיפין בתעניות יכללו שם גם לשאלת גשמים:

עד כדון צבור שיש לו שש. עד כאן בצבור שהם נוהגין באלו שש ברכות אבל יחיד שמתפלל בפ''ע בזמן התעניות לא תקנו לו שש ברכות אלו היכן הוא אומרה באותו הזמן לשאלת גשמים וקאמר ר' חיננא לא כן אמר ר''ז וכו' בפ''ד דברכות בהל' ד' יחיד תובע צרכיו בשומע תפלה ואלו נמי צרכיו הם ואפי' לר' יוסי שהקשה לר' ירמיה על שאמר יאמרו בשומע תפלה היינו לצבור דוקא הוא דאמר אבל יחיד הואיל וצרכיו הן יאמר בשומע תפלה:

תַּנֵּי. נִתְפַּלֵּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הִזְכִּיר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שְׁלשִׁים יוֹם חֲזָקָה מַה שֶׁהוּא לָמוּד (יַזְכִּיר) [הִזְכִּיר]. מִיכָּן וָהֵילַךְ מַה שֶׁצּוֹרֶךְ יַזְכִּיר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָה. שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְגָּלִיּוֹת מַזְכִּיר בַּשַּׁחֲרִית וְאֵינוֹ מַזְכִּיר בְּמוּסָף. מִנְחָה בְשַׁחֲרִית וְעַרְבִית בְמוּסָף. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בַּגּוֹלָה לָא נָהֲגוּ כֵן אֶלָּא עַד שִׁשִּׁים יוֹם בִּתְקוּפָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כַחֲנַנָיָה בֶּן אֲחֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְתַנֵּי כֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכֹּל לְפִי הַזְּמָן הַכֹּל לְפִי הַמְּאוֹרָע. הָדָא דַתְּ אָמַר בְּגֶשֶׁם. אֲבָל בְּטָל אִם רָצָה לְהַזְכִּיר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה מַזְכִּיר.

Traduction

Après avoir terminé la prière, si l’on ne se souvient plus d’avoir intercalé cette mention, ou non, il est à présumer, dit R. Yohanan, qu’aux 30 premiers jours d’une période, on aura suivi la formule habituelle antérieure à ce temps; au bout d’un mois, la présomption est que le fidèle aura demandé ce qui convient à la saison. R. Aba, dit au nom de R. Houna: aux doubles jours de fête observés pendant la captivité, en raison des doutes du comput (et où l’on ignore si c’est déjà le vrai jour, ou non), on mentionnera, par exemple, encore la rosée dans la prière du matin du 1er jour de Pâques, mais on l’omettra dans le Moussaf; dans celle de Minha (vêpres), on reprendra la formule du matin, et enfin on agira comme pour le moussaf. R. Hanania, neveu de R. Josué, dit: au milieu de la captivité, pour solliciter la pluie dans l’Amidâ (9e section), on n’agissait pas de même; on attendait le 60e jour après l’équinoxe de Tishri. Samuel dit que cet avis de Hanania sert de règle. On a en effet enseigné: c’est vrai seulement en Palestine; mais au dehors on se dirige, pour intercaler cette mention, d’après le temps et les circonstances. En outre, la limite est assignée seulement pour la pluie, non pour la rosée, que l’on peut solliciter n’importe quel jour de l’année.

Pnei Moshe non traduit

תני. בברייתא:

נתפלל בימות החמה או בימות הגשמים ואינו יודע מה הזכיר אם הזכיר גשם או לא:

כל שלשים יום. הראשונים חזקה מה שהוא למוד ורגיל הזכיר וא''כ בימות החמה צריך הוא לחזור ולא יזכיר גשם וכן בימות הגשמי' במקום שאין מזכירין טל בימות החמה א''כ חזקה שלא הזכיר כלל לא טל ולא גשם וצריך לחזור ולהזכיר גשם:

מכאן ואילך. לאחר שלשים יום חזקה מה שצורך לפי הזמן הוא הזכיר וא''צ לחזור:

שני ימים של גליות. דספק הוא אם היום שמיני הוא וצריך להזכיר גשם או שמא שביעי הוא או יו''ט הראשון של פסח ספק אם היום יו''ט וצריך להפסיק ושלא להזכיר:

מזכיר שחרית. בשחרית אינו מזכיר טל אלא מזכיר גשם ואינו מזכיר במוסף גשם דשמא יו''ט הוא וכן בשמיני של חג מזכיר הוא גשם דשמא י''ט הוא וצריך להתחיל להזכיר גשם:

מנחה בשחרית וערבית במוסף. כלומר ובמנחה הוא חוזר ונוהג כמו בשחרית וביו''ט הראשון של פסח אינו מזכיר טל אלא גשם ובשמיני של חג אינו מזכיר גשם כמו בשחרית וערבית:

לערב יו''ט הראשון הוא נוהג כמו במוסף בין בפסח ובין בשמיני של חג דממ''נ הוא:

בגולה לא נהגו כן. לענין השאלה כדתנן במתני' וכן לענין הזכרה. למ''ד לקמן בהלכה ב' מקום שמזכירין שואלין. אלא עד ששים יום בתקופה של תשרי מתחילין לשאול:

ותני כן. בברייתא. וכצ''ל בד''א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ הכל לפי הזמן הכל לכי המאורע ובספרי הדפוס נתחלף בטעות:

הדא דאת אמר בגשם. צריך ליזהר שלא יזכיר שלא בעונתו לפי שהוא סימן קללה אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה מזכיר לפי שהוא לעולם סימן ברכה. אמר ר' יהושע וכו' בעונתו. לפי שבעונתן הן חביבין וכמו בתחיית המתים מזכירין כל ימות השנה ואינה אלא בעונתה כך מזכירין גשמים אף בכל השנה לר''א ואינן אלא בעונתן:

אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים סִימַן בְּרָכָה בֶּחָג לָמָה הוּא מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אַף הוּא אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. בְּעוֹנָתָן הֵן חָבִיבִין כִּתְחִיַית הַמֵּתִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וּתְמִיהַּ אָנָא. הֵיךְ רַבָּנִן מְדַמֵּיי יְרִידַת גְּשָׁמִים לִתְחִיַית הַמֵּתִים. וְלֹא דַמְייָא. בָּעֵי בָּר נַשָּׁא יִיחוֹן מֵיתַייָא כְּל אֵימַת. לָא בָעֵי בָּר נַשָּׁא יֵיחוֹת מִיטְרָא כָּל אֵימַת.

Traduction

Selon R. Josué est-il dit, puisque la pluie n’est pas agréable à ce moment, il n’y a pas lieu d’en parler. Il s’agit seulement, dit R. Eliézer, de constater l’attribut divin de faire tomber la pluie en son temps. '' Au moment opportun, elle procure autant de joie que la résurrection des morts (que l’on mentionne chaque jour). Je m’étonne, dit R. Yossé, de ce qu’un tel rabbin (R. Eliézer) établisse ce parallèle mal fondé; car en tout temps l’homme aimerait à voir revivre ses morts, tandis qu’il ne lui est pas agréable en tout temps de voir tomber la pluie.

Pnei Moshe non traduit

ותמיה אני היך רבנן מדמיי וכו'. והיא ר''א:

דלא דמייא דבעי בר נש ייחון מיתייא כל אימת וכולי יומא זמניה הוא אבל לא בעיא בר נש ייחות מיטרא כל אימת. שהרי משיצא ניסן סי' קללה הוא כדתנן סוף פרקין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source